תוכן

קמג) ונבאר עתה, היסוד של ז"א, ומהיכן יצא. דע והבן, שכבר ביארתי לך, כי הא"א יש לו ג' בחינות: הבחינה הא', כשראשו כפשוטה, לא כפופה ולא זקופה מאד. השני, כשזקוף ראשו, שאז הדיקנא דיליה בגבוהות לעילא. השלישי, כשכפוף ראשו מאד, דיקנא דיליה נוגעת עד ז"א ואז או"א שהם סוד גרון הכתר שלהם, הוא נכנס ממש בחלק רישא דא"א, ועל ידי זה נעשה לאו"א מציאות נה"י שלהם כנ"ל ע"ש. והנה, כמו שאותו מציאות של כפיפת הראש דא"א, מועיל לת"ת נה"י לאו"א, גם הוא מועיל כדי להמשיך יסוד אל הז"א. והענין, שכדי לתת נה"י אל או"א, צריך שיכפוף את א"א (הז"א) ראשו, מן המזל הח' עד המזל הי"ג. אך עתה שאינו אלא לעשות בחי' אחת לבד, והוא יסוד דז"א, אין צריך שיכפוף כל אלו הד' תיקונים דדיקנא עתיקא, שבין מזל הח' למזל הי"ג, אך די במה שיכפוף ראשו בצד מזל הי"ג, דנחית בשיקולא עד טבורא, ואז נחית עד רישא דז"א ממש, וכאשר הגיע שם ונוגע שם, אז יורד שפע גדול דמוחין (נ"א דא"א) דז"א, ומחמת אותו האור הגדול הנמשך מן המזל העליון עצמו, שלא על ידי המשך או"א, רק מן המזל אל ראשו ממש. וכמו שעל ידי הארת הדיקנא באו"א, ניתוסף אור המוחין שלהם, ועל ידי זה נעשה להם מוחין נה"י. גם על ידי הארת האי מזלא במוחא של זעיר אנפין, נעשו לו סוד היסוד, וזהו כפיפת הראש של עתיקא, עד המזל הי"ג, הרמוז בזוהר בלשון נחית בדיקנא וכו'. אמנם זה המזל הי"ג, הוא שם ונקה שבי"ג מדות של רחמים, הוא שם אהי"ה במילוי יודי"ן, שהוא בגימטריא קס"א, כמנין ונק"ה, וזהו סוד קונה הכל שאנו אומרים בברכת אבות, כי על ידי ונקה, הוא קונה הכ"ל שהיא היסוד הנקרא כ"ל, ונקרא קונה, לפי שהוא קנין חדש ממש כנזכר.